היסטוריה של הנינג'טסו

ישנם כמה פירושים למילה נינג'טסו מאחר וכמה זרמים השתמשו במושג הזה לצרכי התיעוד שלהם.

נינג'יטסו (בקנג'י 忍術, ביפנית מבוטא נינג'יצו) הוא שם כולל לקובץ מיומנויות לחימה שבחלקן משתמשים לוחמים הקרויים כיום נינג'ה. מי שנקראים כיום נינג'ה היו פעם לוחמים מהשתייכויות והתמחויות לחימה שונות, ביניהן מיומנויות ריגול. הנינג'ה המסורתי השתמש באמנויות לחימה של הנינפו (אמנויות לחימה יפניות). אמנויות לחימה אלו עסקו באספקטים קרביים, לצד אספקטים לא-קרביים ופילוסופיים. סמוראים רבים השתמשו במיומנויות נינג'יטסו וההבחנה בין העיסוקים השונים לא הייתה ברורה. הנינג'יטצו משמעות השם – שיטת האנשים. אילו אנשים? אנשי האפלה.המילה המציינת לוחם בודד בשיטה היא: "נינ-ג'ה". אין משמעותה: "הדוגל בשיטת האנשים" אלא: "איש/נשמה אפל/ה".

אומנות הניניגיטצו התפתחה בעצם לפני כ900 שנים. ביפן הפאודלית.

היא פותחה לראשונה על ידי קבוצות מיעוטים של שודדים ופושטי יד שהתחבאו בשטחים הרריים מפני זרועות החוק.

הם נקראו "יאמבושי" {אנשי ההרים} והתמקמו בעיקר באזור שבין ההרים קוגה לאיגה . אולי משום כך במשך השנים תתפצל חלוקת שבטי הנינגה לשני זרמים עיקריים "קוגה ריאו" ואיגה קאן" ה"יאמבושי"- מצאו מחבוא מצוין בשטחים ההרריים שם יכלו לא להראות או להתגלות על ידי אויבים.

הם חשו קירבה עמוקה אל הטבע וכל חייהם הוקדשו לניצול המשאבים הקיימים בסביבתם. הם הלכו יחד עם הטבע ולא התנגדו לשינויים אקלימיים אשר פקדו את המקום ,אלא הסתגלו לכל הקשיים. מכוון שהם היו אנשים מאד רוחניים הם למדו לשלב את אמונתם יחדיו עם כוחות הבריאה . אחת האמונות החזקות ביותר שלהם הייתה בדת "שינטו" שפירושה " הדת האלוהית הרוחנית. או דרך "הקאמי" –דרך האלוהים.

אמונה בדת נתנה להם תחושה של כוח כריזמטי ורוחני הרבה יותר מין הישות העצמית.

שיטת אמונה אחרת עבור הנינגה הייתה "המיקיו". "המיקיו" {טקסים מסורתיים של מאגיה שחורה } עבור הנינגה הייתה יותר שיטת לחימה מאשר דת. השיטה הקנתה להם יכולת של כוחות על אנושיים, על ידי יצירת סמלים וסימנים מיוחדים בשילוב עם מילים סודיות . הם ריכזו את כל האנרגיה שלהם בפוקוס אחד וכיוונו אתה למטרה המיוחלת .

הנינג'ות כקבוצה החלו את הופעתם הראשונה במאה ה – 15 ביפנית הפאודלית , כארגון לחימה חופשי , בהרים קןגה ואיגה במרכזה של יפן. המונחים לוחמת גרילה , ולוחמה פסיכולוגית הגיעו סביר להניח מהתקופה בה הנינג'ה השתמשו לראשונה בשיטות ייחודיות אלו.

במנזרי "השוגנדו" ביפן הצטברו כמויות גדולות של ידע בתחומי פילוסופיה, רפואה ואף אומנויות לחימה. כמו שאר הכתות ביפן הפיאודלית, גם כת "השוגנדו" עסקה בהשפעות פוליטיות על השלטון. על מנת להגן על האינטרסים של הכת, אומנו חלק מן הנזירים כ- סוהי ( לוחמים נזירים ) . שיטת הלחימה של כת השוגנדו פותחה על ידי נזיר בשם שובו, במאה ה-8 לספירה, ולוחמי השיטה נודעו כ-יאמאבושי ( לוחמי הרים ) ונחשבו באותה תקופה ללוחמים שהטילו מורא על צבאות שלמים של סמוראים מאומנים, בשל הפנאטיות הדתית, ושיטת הלחימה האכזרית שלהם.

בשל השינויים שבתקופה שאחרי מלחמת העולם השניה, העם היפני שימר את אומנויות הלחימה בכך שהעבירם מאב לבן במסורת אדוקה , אך במאה השנים האחרונות נפתחו שערי המזרח אל המערב הגדול ויפן זכתה מחדש להוכיח את כוחה וייחודה.

למרות שאומנות הנינגיטצו' מועברת כיום הרבה יותר בצורה של התפתחות צבאית משומנת היטב.
ישנם בתי ספר רבים של נינגיטצו' המשמרים את השיטה בלימודי נשק מסורתיים.
ובאימוני טכניקות עתיקות יומין כגון "השוגצו" והבודו"

טכניקה נוספת עתיקת יומין היא שילוב תשעת הכחות המאגיים והקרויים "קוגי אין" למרות ההנחות שלכל שבט "קלאן" היו סמלים משלו ישנה סברה המתרת כי כוחות מסוימים יכלו להיווצר אך ורק בתנועה קבועה של תצורות הידים.

והזרמת ערוצי האנרגיה בגוף הקרויים מרדיאנים.

נינגיצו הייתה והיא עדיין פילוסופיה נפרדת, מין ההשלכות התיאולוגיות שליוו את ההיסטוריה המסתורית שלה.
הנינגה לא היו רק לוחמים , הם היו אנשי דת שלמים באמונתם ותוך כדי כך הם היו מופרעים לעיתים תכופות על ידי השלטון הקנאי. ואלצו לשלם מסים ולהישמע לחוקים של המשטר הפאודלי.

הנינגה השתמשו בידע הנרחב שלהם בתחומי הטבע וכן באסטרטגיית הצבאיות שהם רכשו במהלך השנים ככלי נשק נגד הממשל וצבאו הרב, הם נקטו בכל האמצעים על מנת להגן על מיקומם הסודי ולהבטיח את בטחון משפחתם, סיפורי בדיה והפחדות אשר נוצרו מסביב לנינגה כאיש צללים העוטה מסיכה של שד וכרוח רפאים המגיחה באפילה ומביאה עמה מוות לכל מקום.

אך לעיתים הם אימצו דרכים פוליטיות על מנת להבטיח שלום בסביבה . ויצרו תשתית מאורגנת על מנת להבטיח אפילו שלום אזורי במקום מלחמה עקובה מדם. קשרים פוליטיים אלו נוצרו במגעים סודיים עם בכירי הממשל המקומי אשר גם הם העדיפו להימנע מעימותים עם הנינגה הידועים לשמצה . הן מכוון שהנינגה היו ידועים בכל מקום . והן בגלל זעקות התושבים הכפריים שעמדו כחומת מפגע בין הנינגה לשלטון המקומי.

היו אולי קרוב ל80 או 70 שבטי נינגה אשר פעלו בהרי "קוגה"
ו"איגה" בתקופה שנקראה "תור הזהב של הנינגה".

כמו בכל חברה מאורגנת, היו כמה פליטים אשר השתמשו בכישורים המיוחדים שלהם כנינגה וקיבלו על עצמם עבודות של שכירי חרב ומחרחרי מלחמה . קבוצות מיעוט אלו הסתננו למקומות עדינים ביותר והסבו נזק גדול לשמחת מעסיקיהם קבוצות אלו נרדפו לא פעם על ידי ראשי שבטים של נינג'ה אשר ביקשו לטהר את שמם מין הקרבה אל אותם נינגות טרוריסטיות שהביאו שם רע לקבוצות הנינגה השונות.