חפש
מומלצים
כללי
החשיבות העצמית / מאת גרנדמסטר דייויד חליוה
ומהי החשיבות העצמית בעצם?
לפעול מתוך עיקרון פשוט ורגיל שנובע מהעתקה של חיי היו יום המדבר על כל אדם רגיל ("אני חושב משמע אני קיים") הרי זוהי החשיבות העצמית.
לעומת זאת האסטרטגיה כנגד החשיבות העצמית היא מערך של קרב עם כללים וכלים שונים של האבקות ולחימה נגד כל אויב או אתגר שמעמידה האנושות מול הלוחם.
מאחר שהחשיבות העצמית היא האויב הגדול ביותר שלנו כבני אדם, הדבר המחליש אותנו היא הרגשת העלבון שאנו נעלבים ממעשיהם של בני האדם, של זולתנו. בגלל החשיבות העצמית שלנו, אנחנו צריכים לבלות את מרבית חיינו בהרגשת העלבון שמישהו, אדם, חברה, גוף כלשהו, גורם לנו במתכוון וגם שלא במתכוון.
חוק הג’ונגל, חוק ההישרדו, אומר שהחזק הוא השורד. לכאורה יש חופש של בחירה, אין שום דבר שמגביל אותנו,
הכל חופשי והכל מותר. אך בפועל יש תמיד חשש שמא מישהו אחר, שגם לו יש חופש, יפלוש למקום שלי מתוך בחירה שלו.
החוקים שהצבנו לעצמנו באים להגן על האדם כדי שיוכל לחוות חופש. לא ניתן לחיות בביטחון וחופש ללא חוק. חוקים מבהירים באילו תנאים האדם מוכן או לא מוכן לעשות משהו. הם מסמלים היכן נמתח הקו. מטרת החוקים היא לשמור על האדם ולספק לו מידע על הצרכים שלו ומה יכולים או לא יכולים לצפות ממנו הסביבה שממנה הוא ניזון ומתקיים.
כאשר מופר חוק השמירה על הפרטיות או על דרך החיים על כל צורתה, ה"חשיבות העצמית" מתעוררת. היא צורת ביטוי של כלב שמירה על החיסיון הנפשי, הגופני והסביבתי של האדם במקומו.
החשיבות העצמית איננה דבר פשוט ותמים. מצד אחד היא ליבו של כל הטוב שבנו ומצד שני היא מאחדת את כל הרוע שבנו. רק מכוחה של האסטרטגיה שהיא יצירת אומנות של ממש אפשר להיפטר מין החשיבות העצמית של הרע שבתוכנו.
למעשה אם ניקח את הדברים על פי שיטת התפיסה של "השאמניזם" מדובר יותר בשליטת האגו בחיינו. האגו שולט בזכות הנפילה האוטומטית שלנו לתגובות, כל מיני תגובות.
זה ובזכות הרצון שלנו להגן על אמירות כנגדנו או כנגד החברה שלנו, עד כדי כך שאנו מגיעים לכדי כעס ופעולות שונות כנגד דברים, אנשים שאינם אפילו בטווח הראשוני שלנו.
למין הרגע שהאדם מנוהל על ידי החשיבות העצמית הוא למעשה כמו בובה על חוט בהצגה שאינה ממש קשורה אליו.
למעשה רק כשאין חשיבות עצמית ניתן להבין שבעצם מותר לנו לטעות וששום דבר אינו ממש פוגע בו, אלא אם אנו מייחסים לו חשיבות יתרה.
לדוגמא ממש כמו במחלת הסרטן בה התאים בגוף חולים ותהליך החיים בהם מופרע, הם "חושבים" שהם הבעלים של הגוף הם מתרבים באופן לא סדיר ובסופו של דבר מביאים למותו של הגוף וגם למותם שלהם.
כל התנהגות לא רצויה שגורמת לנו להרגיש שונים ולערוך השוואות מחזקת למעשה את החשיבות העצמית.
לוחמים נאבקים בחשיבות העצמית מתוך עניין של אסטרטגיה ולא מתוך עקרון. להיות "נקי מרבב" פירוש לעשות שימוש נכון באנרגיה. החשיבות העצמית ממלאה את האדם ביתרונות שווא, החימה הממלאת אותו נוצרת עקב שיכרון מפותח של אגואיזם וקבלת הדברים אל תוך ליבו.
תשומת הלב שהוא מעניק לכל דבר בכל עניין ולו הפשוט ביותר מרוקנת אותו מהאנרגיה הטבעית שלה הוא כל כך זקוק וזהו החיסרון הראשוני שממלא את גבולותיו של האדם.
הלוחם מאידך גיסא מעדיפים להיאבק בחשיבות העצמית מתוך בדידות מוחלטת אל העולם הקיים.
האהבה והשנאה אינם מוצבים כחומות בין האדם הפשוט ללוחם. הלוחם חי חיים בודדים וחסרי יכולת תפקודית בין אדם לאדם. הוא מעדיף את האצילות שבחירות ואת המופלא בעבור הקיים.
המלחמה בחשיבות העצמית דורשת המון סבלנות ובחירה אישית מתוך הבנה של "האני" כלבד במערך הקרב.
לוחמים שנלחמים בחשיבות העצמית כעניין תמידי של אסטרטגיה ולא מתוך דחף להתגבר על מכשול אחר מכשול עושים שימוש נכון באנרגיה.
אחת ממטרותיו הראשונות של הלוחם היא לשחרר את האנרגיה הזאת בכדי לעמוד אל מול הנוכח של הלא נודע. פעולה זאת של תיעול מחדש של האנרגיה הזאת היא היות הלוחם "נקי מרבב" כאשר אדם מקשיב לאגו הפנימי שלו והתווית מצפונו, שהם לעיתים כל הדברים שאומרים לו ללכת נגד משהו כזה או אחר, הוא פועל מתוך החשיבות העצמית.
היכולת לראות את המציאות מבלי להגיב ומבלי להיפגע בקלות מאפשר מרחב תגובה נרחב יותר.
כשהאגו פחות דומיננטי אנו לא לוקחים ללב כל דבר, אנחנו לא מאבדים את העשתונות מכל דבר העשוי לאיים עלינו בעקיפין או במישרין והנטיות להתווכח, להיעלב, לקחת ללב, נטיות שמגיעות מתוך זה שאנו תופסים את עצמנו מאוד חשובים פוחתת.
הרי שאיבוד החשיבות העצמית שם את האגו בפרופורציה הרצויה והראויה, אך אם זאת חשוב לזכור שהאגו חשוב מאוד לאדם על מנת לשרוד ולהתקיים, אסור לנו לוותר עליו לעולם אבל עבור הלוחם אשר לומד להתגבר על החשיבות העצמית האגו הופך להיות נשל הנחש ונעלם.
הרוח תמיד צופה במעשיו של הלוחם ולכן היא מכוונת את דרכיו, אך האדם אינו נשמע לאותותיה, ובמרבית המקרים נאכל על ידי החשיבות העצמית הממכרת אותו ליגון ורגשות אשמה.
על הלוחם המתנער מין החשיבות העצמית לנקוט תמיד בענווה, משמעת, אסטרטגיה, רצון והתכוונות.
זוהי הדרך הנכונה והיחידה להרוס ולסלק את החשיבות העצמית, להודות בחיים הצפויים לנו כלוחמים ולא להתנער מין הדבר הסובב אותנו והמכוון את דרכינו בעולם. זוהי בחירתו של הלוחם בדרך שמסלפת את החשיבות העצמית כאשר המטרה כה ברורה והכלים להשגתה ידועים מראש, אזי לעולם לא יינתן פתחון להסחת הדעת וחזרה לאחור.
עליך תמיד לפסוע בנתיב שיש בו לב - רק בנתיב זה מקבלים הדברים את המימד הראוי להם.