כבוד / מאת קרן טננבאום

כבוד !!.

אז מה זה בעצם כבוד? – הרי כולנו בצורה זו או אחרת נתקלנו במילה ואף משתדלים בצורה זו או אחרת להשתמש בה ו "לתת כבוד לאנשים".
אכן, יפה הוא הדבר ו"כל הכבוד" שהרעיון קיים, אבל האם אנחנו באמת יודעים איך להשתמש בו ככלי החשוב ביותר, והאם אנו מודעים לעוצמתו הרבה – היכולת לאהוב, להעניק, לתת ולהיות מאושרים. – כיצד זה מתקשר? .

משתדל האדם לתת כבוד לסובבים אותו, כל אחד בדרגתו ובמידת האפשר – אולם, מה שקורה בדרך כלל הוא שגם כאשר האדם משתמש כבר בכבוד הרי זה כאשר "נוח" לו ואין לו מחלוקת עם סביבתו ואם עצמו.
גם על זה מגיע לו קו זכות והרגשה טובה, אך עדיין זה רחוק מהמשמעות האמיתית של הכבוד ומטרתו.
כי הכבוד האמיתי נמצא דווקא היכן ש"לא נוח" לנו לכבד והיכן שקשה לכבד, כי מחויבים אנו להשתמש בכבוד לכל אורך הדרך ובכל אשר קורה אותנו בסביבותינו. וכאן מגיעה העבודה הקשה ויישום המידות מהכוח אל הפועל – הרי איך אפשר לכבד אדם בכל מצב, הרי בדרך כלל מה שקורה, שהאדם לא נותן לנו כבוד, לא מקשיב באמת, לא מתייחס, יוצר ביקורת ומחפש תמיד את הדברים השליליים.

ובכן, בהתייחסותנו אל האדם, אל לנו לחפש את הדברים השליליים שבו (כפי שאנו רגילים), אלא לחפש את אותם הדברים הטובים שבו, ורק אז דרך אותם דברים טובים לדון אותו ולשפוט אותו. (אם בכלל)
כי הרי כולנו מכילים את הטוב ואת הרע ועל כן מחובתנו לחפש את הטוב שבאדם ולא את הרע שבו כי זה בלתי אפשרי לכבד רע ועל כן אנו חייבים לכבד את האדם דרך הטוב שבו ו"לפרגן" ולשבח ולהאדיר את אותם מידות טובות ועל ידי זה אנו בעצם מעודדים את האדם על מידותיו הטובות.

וראה זה פלא – לפתע הוא מקשיב לך ואף מתייחס אליך – דרך האמת עושה את העבודה.
נכון, שזה קשה עד מאד וזה לא קורה ברגע אלא בעבודה של שנים ושל שינוי בהרגלים ובתפישת החיים. ומה הדאגה, הרי קיבלנו חיים שלמים במתנה....
ככל שנתעמק בנושא הכבוד נבין עד כמה הוא קשור ביכולת לאהוב – להעניק ולהתייחס כי, אי אפשר לאהוב אדם סתם כך – צריך משהו לאהוב בו ולהעריך אותו, על מנת שנוכל לאהבו ולא רק בשל "מראהו היפה " או מערכת ה "אינטרסים".

המלכודת והדוגמא הקיצונית בנושא ניתן לראותה באהבת גבר ואישה – כאשר האדם מתאהב במראה החיצוני של האישה וה"אהבה פורחת". אולם ככל שמתהדק הקשר ומערכת המחויבויות גדלה (במיוחד בנישואין), במהרה האהבה באמת "פורחת" ונעלמת. כי אנו מגיעים לשורשי האדם ואל תכונותיו האמיתיות וכמובן שמחשבותיהם שונות והרצונות שונים ובכלל, אנחנו כל כך שונים איש מרעהו, ואז נופלים במלכודת ונוצרת מחלוקת וכל אחד מנסה לשנות אחד את השני ומתחילים המריבות.
ללמוד להעריך את הדברים הטובים שבו ולאהוב אותו בזכות אותם דברים ולא סתם בשל המראה וכד''. וללמוד לוותר במידת האפשר כאשר ישנן מחלוקות, כי הכבוד האמיתי הוא דווקא כאשר אינך מסכים לדעתו של השני אבל מכבד אותו בדעתו הוא.

כי לכולנו דעות שונות ובאמת אין צורך שתמיד נסכים בכל התחומים, כי לכל אחד נקודת המבט שלו כלפי המציאות.
ככל שנלמד לכבד – להעריך יותר ולוותר יותר ולפרגן כלפי בן-זוגנו, וכמובן, כמה שפחות ביקורת, הרי עם הזמן כחרב פיפיות ישתנה גם יחסו של בן-זוגנו אלינו, ואהבה אמיתית תיווצר ותשריש שורשים יציבים – הערכה הדדית וכבוד.
קשה מאד לכבד אם שולטת בך מידת העצלות – כי הרי צריך להשקיע – לפרגן, לעשות עבורו דברים, לעזור ולהתחשב.

או אם שולטת בך מידת התאווה – במקום להיות תאב להעניק, לתת ולאהוב אתה תאב לתאוות עצמך – לקחת במקום לתת או חס וחלילה אף "לפזול לצדדים" במקום להשקיע את כולך כי זו עבודה קשה.
אם שולטת בך מידת הגאווה – הרי איך תוכל לתת ולהתחשב או אף לשתוק כאשר מטילים בך ביקורת או כאשר "אתה חייב לנצח בויכוח" – הרי זה ההפך מכבוד.
אם שולטת בך מידת הדיבור – ודבריך לא נשמעים בנחת וחס וחלילה אף גידופים והשמצות כלפי חברך, או אינך דובר אמת או מרכל, הרי זה ההפך מכבוד.

על כן, עצה לי אליכם אחים יקרים – התבוננו עמוק בלבכם ותתחילו לעשות סדר במידותיכם
והתחילו במידת העצלות על מנת שתוכלו לעשות ולעשות ורק לא לקפוא על השמרים ולחפש שוב ושוב בין המילים את אשר יש לעשות...