חפש
מומלצים
כללי
התמודדות עם פחדים/ מאמר מאת קרן טננבאום.
התמודדות עם פחדים!!
"הפחד העמוק ביותר שלנו הוא לא שמא אנחנו חלשים מדי.
הפחד העמוק ביותר שלנו הוא שאנחנו בעלי עוצמה שמעל לכל שיעור"
לאחרונה, חשבתי לעזוב את מקום העבודה שלי, את מקום המבטח, הפרנסה, את מה שכרגע מאכיל אותי. זוהי לגמרי בחירה לא פשוטה.
קדמו לכך חודשים רבים בהם, התלבטתי, שקלתי, העליתי טיעונים בעד ונגד, דיברתי, התייעצתי, חלמתי. עשיתי הכול חוץ מאשר לבחור. אבל פתאום ביום אחד, אמרתי לעצמי: "בעצם, מחר יכול להיות יום טוב לעזוב כמו כל יום אחר". מה שקלטתי הוא שמיציתי את שלב המחשבות והשיקולים וכל מה שנותר לי הוא פשוט לבחור - לעזוב או להישאר. לכאורה, בחירה פשוטה.
ראיתי שבעצם מה שעוצר אותי מלבחור, זה הפחד. פחד ממה יהיה, פחד ממה יגידו עלי החברים, מה יגידו ההורים, פחד שלא אצליח להתפרנס, פחד מלבחור ולהיות אחראית לתוצאות של הבחירה שלי, פחד שלא אצליח כמו שאני רוצה, פחד מלעשות שינויים, פחד מ... פחד מהכל. כל דבר חדש היה מפחיד. מה שראיתי זה שהפחד משתק אותי, ועקב כך אני לא בוחרת - לעזוב או להישאר.
פחד אמיתי? או שבעצם לא...
כולנו מפחדים. מי שלא מפחד - שיקום. אבל, כדאי שנשים לב לשני סוגים של פחד שקיימים בחיים שלנו. אם נדע להבדיל ביניהם ולהבין מהיכן הם נובעים, נוכל אולי לעשות משהו ולא להישאר במצב של "פחד משתק".
הסוג הראשון הוא הפחד האמיתי - פחד קיומי. ברוח הימים האלו, זהו למשל הפחד אותו אני עשויה לחוש כאשר אני הולכת ברחוב ולפתע נשמעת צפירת אזעקה המזהירה מפני נפילת קטיושות. במקרה הזה, כל מה שארצה לעשות באופן טבעי הוא להגיע למקום מבטחים ולסיים את הסיטואציה המפחידה כמה שיותר מהר.
סוג הפחד השני, הוא הפחד שאינו אמיתי- פחד מדומה. זהו הפחד אותו אני חשה כשאני חושבת על סיטואציה מסוימת שיכולה לקרות אשר מפחידה אותי. במקרה הזה, אני חושבת על מה שמפחיד אותי, למשל - אני לא אצליח להתפרנס, ואז אני מדמיינת את התסריט הכי גרוע שיכול להיות וחיה כאילו זה אכן קרה. כלומר, אני חיה את חיי כאילו אכן לא הצלחתי להתפרנס.
אותו פחד מדומה גורם לי להפעיל מנגנוני הגנה שלא לצורך. אותם מנגנונים שגורמים לי במקרה הראשון לברוח ולחפש מחסה, יגרמו לי להימנע מלעשות את הצעד שיכול לגרום לפחד להתממש.
מה שתיארתי,אינו ייחודי רק לי - זה קורה לכל אחד ואחד מאיתנו - כל הזמן!
לקחת אחריות על עצמנו = לפעול למרות הפחד .
ברגע שהבנתי שכל אותם הדברים מהם כל כך פחדתי לא קרו באמת, אבל שהתייחסתי אליהם כאילו הם אמיתיים לגמרי - אז הבחירה הייתה פתאום קלה יותר. כשאני מבינה מה עוצר אותי ולמה - אני יכולה לפעול.
גם אם הבנתי שהפחד הוא אינו אמיתי - אין זה אומר שהפחד הזה נעלם. הוא לא. אבל אני לא נעצרת בגלל הפחד. במקום להיות במצב בו הפחד משתק אותי, אני עוברת למצב בו אני פועלת למרות הפחד.
למעשה, ההבדל בין אדם "אמיץ" לאדם "פחדן" הוא לא גדול. אני מאמינה ששניהם מפחדים באותה מידה. במקום בו "הפחדן" משתתק נוכח הפחד, "האמיץ" בוחר לפעול למרות הפחד. כאמור, הפחד ממשיך להיות קיים בשניהם.
אבל לטעמי- להמשיך לעשות מה שאתה עושה ולצפות שמשהו בחייך ישתנה זהו מעשה טיפשי עוד יותר.
ואסיים בציטוט מדבריו של נלסון מנדלה, נשיא דרום אפריקה לשעבר
"הפחד העמוק ביותר שלנו הוא לא שמא אנחנו חלשים מדי. הפחד העמוק ביותר שלנו הוא שאנחנו בעלי עוצמה שמעל לכל שיעור. זה האור שבנו- לא האפלה שבתוכנו- שמפחיד יותר מכל. אנחנו שואלים את עצמנו - איזו זכות יש לי להיות מבריק, יפהפה, מוכשר ואהוב? למען האמת - איזו זכות יש לך לא להיות?
כשאנחנו משתחררים מהפחדים שלנו, הנוכחות שלנו משחררת אחרים."
מתי יבוא היום שאוכל לפעול ללא פחד?
הוא בא כל יום כשהשמש זורחת ואני בוחרת לצאת אל העולם להתמודד עם הצפוי ועם הלא נודע.
אולי אחד הדברים שהאדם חוטא בהם שוב ושוב זוהי החשיבה שיש תמיד עוד מחר, המחר הוא המתנה ללא ידוע אז נצלו אותו כפי שהו וכשהשמש זורחת צאו אל העולם עשו רק טוב לא רק לכם אלא גם לאחר לשונה וגם למשונה