להתחיל מגיל קטן- מתוך הספר הטאו ג'טסו של הנינג'טסו / מאסטר דיויד חליוה

אימוני נינג'טסו .

אימוני הנינגה החלו כבר מגיל מוקדם 4



הם התקיימו בכל תנאיי מזג האוויר .
בלילה וביום.

האימונים התאימו עצמם לכל מצב גופני- כאב,רעב, וכו'
אימוני נינגיצו' כללו :

하나. אימוני כושר גופני , כוח ובניית סיבולת לכל חלק בגוף .
둘. ידע כללי של אומניות הלחימה.
셋. אסטרטגיה {מערך קרב} סימולציות ופיתוח יכולת של בניית התקפה והגנה במצבי לחימה שונים.
넷. רפואה. {"קאייה"} "קאפו קאטצו" שיטות שונות של ריפוי ועיסוי, במיוחד לשם שחרור עצמות ושרירים כואבים. עשבי מרפא וכדומה.
다섯. חיזוי מזג האוויר. על הנינגה היה להיות בקי במיוחד בחילופי עונות ותשקיפים עתידיים לגבי שטפונות וימיי שרב.
여섯. סוגי רעלים .
일곱. חומרי נפץ.

{הנינגות היו למין הראשונים שהביאו את חומרי הנפץ ליפן .

אבק השירפה הובא ליפן בראשיתה של המאה ה-16 והיה נשקו החביב של הנינגה

מכוון שאבק השריפה היה מסוכן גם לתוקף וגם לנתקף כל מי שהכין את אבק השריפה היה חייב להיות בעל עצבי ברזל, מאחר ו"הונשו" {מקום התפתחותם של הנינגה } שכנה ליד חופיי מפרץ בהם עגנו לעיתים רבות ספינות סוחרים ופירטיים , אשר הביאו עמם כליי נשק מפותחים וחומרי חבלה ונפץ .

הנינגות היו משתלטות לא פעם על ספינות אלו ובוזזות כל מה שרק אפשר. כישורי האלכימאות של הנינגה הביאו אותו לפיתוח של חומרי נפץ מגוונים כגון :פצצות עשן בגדלים שונים , וזיקוקים מרעשים אשר היו גורמים לבהלה בקרב האיכרים היפניים,למעשה השימוש בחומרי הנפץ אלו אשר העלו את רמתו של הנינגה בעיני המושלים ובעליי הקרקעות, והפכו אותו למבוקש כל כך.

여덟. איתותים {איתותי עשן.מראות . קודים מיוחדים }
아홉. ראיית לילה .
열. דת {בדרך כלל הם האמינו ב"שינטו" אך בשלב יותר מאוחר האימונים הפכו לדת והדרך נקראה "שינובי נינגיצו'"
열하나. חקלאות {הנינגות היו עובדי אדמה הם ידעו הכל על הצומח והפורח מה אכיל ומה רעיל. ולרוב השתמשו בידע הרב ברגעים של מסעות ונדידה אל שטחים לא מוכרים.

הם למדו גם כיצד לנגן על כלי נגינה שונים ומגוונים , מאחר והיפנים היו עם של תרבות עתיקה ומנהגים רבים כגון :פסטיבלים וחגיגות ניצחון. לנינגה היה קל יותר להסתנן אל הארמון או לכל מקום בו היה נמצא קורבנו, מחופש לנגן או רקדן . מכיוון שהנינגה אומנו לשלמות בנגינה , ריקוד, משחק, וכל מה שיכל לקרב אותם אל אויבם מבלי לעורר כל חשד.

אמוני המשחק דרשו יכולת מצוינת של העמדת פנים ולבישת תחפושות רבות. הנינגה היה נמצא בכל מקום מחופש לרבות כקבצן או רוכל ומבלי לעורר ספקות באשר למעמדו הוא יכל להמצאות באותו מקום חודשים רבים ואפילו שנים, תוך כדי שהוא קולט סודות צבאיים ואוסף מידע.

אימוני רגליים .

החלק העיקרי בעבודת הנינגה היה להעביר הודעות ומסרים למרחקים ארוכים מאד בזמן קצר.
מסירת הודעות כללה : טיפוס על צוקים וסלעים, חציית נהרות סואנים, וטיפוס על גדרות וגגות מוקפים בחומות גבוהים.
לכן הנינגה עבדו על כמה שיטות לשיפור וייעול יכולתם.

דרך אחת הייתה לקשור בד באורך 10 מטר מסביב לצוואר,
הבד היה נאחז בצוואר הנינגה ועל הנינגה היה לרוץ מהר ככל שהוא יכול מבלי שקצה הבד יגע ברצפה.
שיטה שנייה הייתה להניח כובע קש {שהיה נהוג ללבישה באותם הימים} על החזה ואז לרוץ כך שהכובע לא ייפול לפנים.

שיטה שלישית הייתה לרוץ על גבי נייר אורז {נייר דק מאד }
כך שהוא לא יקרע.
דבר זה היה חשוב בכדי ללמד את הנינגה כיצד לשלוט בצעדיו ולהשתיק את הרקיעות הנשמעות למרחקים.

הצטיידות למסע
במסעו במשך שעות היום הנינגה היה מחופש לנווד או קבצן.
אך כשהיה צריך לפעול בשעות הליל הוא היה לובש את חליפתו הסודית {"שינובי פוקו"} שהייתה בדרך כלל בצבע חום או שחור{אך לא שחורה לגמרי כמו שמראים בסרטים היום}
החליפה כללה שלושה חלקים שבהם הוחבאו בדרך כלל כלי הנשק וציוד נלווה. וזאת מלבד העובדה שכל חלק שימש ככלי נשק בפניי עצמו.
החלק הראשון סביב החזה והראש . שניי האחרים מסביב לאזור הבטן ועד לכפות הרגליים. כך שהנינגה יוכל לשלוף ממקום המחבוא ולהוציא כל דבר שיצטרך מאותו איזור. השיטה הזו הייתה נוחה מאד לפירוק והפרדה ולא העלתה חשד אצל חיילים או סמוראים בהקשר להיותה חליפה סודית.

הבדים הללו שנקשרו על גוף הנינגה היו דבר שימושי מאד עבורו
כאוהל מאולתר ללינת לילה או ככרית אוויר שעזרה לו לנשום כאשר חצה נהר.
צבע הבד היה משתנה בהתאם למצבי הטבע . לדוגמא:
ימים של שלג עמוק הצריכו בד לבן.
מקומות בהם היה גובה הצמחייה ירוק ועבה הצריכו שימוש בבד ירוק.
מסביב לראשו היה לובש הנינגה ברדס {"זוקין"} הבד הזה היה באורך של שלושה מטרים מגולגל על ראשו של הנינגה כך שרק עיניו של הנינגה יכלו לראות ולהראות.
הברדס הזה שימש את הנינגה לכמה וכמה חלקים, בגלל ייחודו של בד זה. הוא היה עשוי מעור קשה ויכל לספוג בתוכו מים ולסננן אותם.

כאשר הבד היה ספוג בעשבי מרפא הוא היה יכול לתפקד כתחבושת לחיטוי פצעים וחתכים.
כנשק הוא יכל לשמש כמעין חבל לאסו מאולתר שבסופו סכין או חרב ושומש כנגד קרב מול תוקפים רבים.

ההמשך יבוא..